כשהגיבור בעצמו אימפרסיוניסט – תלישות על פי א"נ גנסין

הפרוזה של גנסין נחלקת בביקורת לשניים – ארבע הנובלות המפורסמות ״הצדה״ ( , ( 1905 ״בינותיים״ ( , ( 1906 ״בטרם״ ( 1909 ) ו״אצל״ ( 1913 ) מזה , ושאר יצירתו – הסיפורים שנכתבו לפני הנובלות , ״ג ' ניה״ , ״מעשה באוטלו״ ו״שמואל בן שמואל״ המצויים בקובץ ״צללי החיים״ ( , ( 1904 והסיפורים ״בבית סבא״ ו״סעודה מפסקת״ וכן הסיפורים המאוחרים ״בגנים״ ו״קטטה״ מזה . על הבחנה דיכוטומית זו מערער מירון , הסבור שקיימים חוטים המקשרים בין היצירה המוקדמת לבין הנובלות , וכי ״הצדה״ אינו מנותק מכל מה שקדם לו . למרות טענתו זאת , הרי שאם בוחנים ביצירתו של גנסין את סוגיית התלישות , שהיא מרכזו של חיבור זה , אזי ניתן לראות שהסיפורים המוקדמים אינם מעלים היבטים חדשים או מציגים אותה באופני תיאור מיוחדים בהשוואה למה שנכתב בספרות העברית עד אז . לעומת זאת , בארבע הנובלות האמורות מופיעה התלישות באופן ביטוי פואטי חדש שהוא גם תמטי . העיון שלהלן יתמקד אפוא בארבע יצירות אלה בהיותן חדשניות בשיח של סיפורת התלושים בראשית המאה העשרים , באופן שבו מעוצבת בהן התלישות ובאופן שבו היא קיימת בגיבוריהן . התלישות בחטיבה האחרת של יצירתו של גנסין ...  To the book