במאמרו ״מהרהורי סופר״ ( תרס״ח ) בוחן ברנר את ״פני היהודי הצעיר באותם ׳הקרעים , קרעים׳ בסיפורים העברים החדשים״ . הוא אמנם מתאר בקצרה את הגיבורים ואת טיבו של המשבר שבתוכו שרוי כל אחד מהם , אך בעיקר מתמקד ביחסו של הסופר אל גיבורו ובמרחק האסתטי שלו מול סיפורו , על פי כמה סיפורי תלישות : ״לאן״ לפאיירברג , ״מחניים״ ו״עורבא פרח״ לברדיצ׳בסקי , ״מעבר לחיים״ לבן ציון , ״באין מטרה״ לברשדסקי , ״תלוש״ לברקוביץ ' , סיפורי נומברג , הנובלות של גנסין וסיפורי שופמן . לפי ברנר , לעומת ברדיצ׳בסקי ופאיירברג ה״קורעים חתיכות חתיכות מנפשותיהם הם ונותנים אותם לתוך סיפוריהם״ , הרי שבן ציון עומד ״ממעל , כביכול , ושופט את גיבורו גילפן האכסטרן ודן אותו ברותחים״ . יחסם של ברשדסקי וברקוביץ ' , לפי ברנר , אל גיבוריהם , אינו יחס נפשי של הזדהות אלא יחס אובייקטיבי . ואילו נומברג , לפי ברנר , נוטה ללגלג על גיבוריו ויחסו אליהם קר ומיושב , ועם זאת מתגלה כי ״נשמת נומברג בהכרח , למרות רצונו , להכעיסו , מפרפרת בין עלי כתביו , למרות מה שהוא אוהב לסור מגיבוריו צעדים אחדים ולהראות עליהם באצבע כלפי הקהל לאמור : הם ולא אני״ . היחס...
To the book