הסיפור האחרון ב״סיפורה של עיר״ ( חלקו הראשון של עיר ומלואה ) הוא ״פיבוש גזלן״ . לתדהמתנו , אנו מגלים שגם סיפור זה , כמו קודמיו , מספר על אומן מושלם ב״מלאכתו״ – מלאכת אכיפת חוק מס הנרות , או ליתר דיוק , ענישה על אי קיום החוק – כיבוי הנרות הלא ממוכסים . ״פיבוש גזלן מחומר של בוטשאטש נקרץ ודרכם של אנשי בוטשאטש מדקדקים בכל מעשיהם ואינם עושים מלאכתם רמיה , אלא הם במעשים טובים ופיבוש במעשיו הרעים״ ( . ( 289 אך מלבד פיבוש ישנן בסיפור כמה דמויות משניות חשובות מאוד , שדרכן אנו יכולים ללמוד עוד כמה שיעורי עגנון ברטוריקה . השיעור הראשון קשור בדמותו של ״זקן אחד״ שישב בערב תשעה באב בבית המדרש בזמן שכמה צעירים ישבו שם , קראו בפרק הנזיקין ובמדרש איכה ודיברו על כך ״שאין כל צרה שישראל לוקים בה שאין פיו של יהודי באמצע . הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו , יעקב אומר ועשיו מכה . [ ... ] אלמלא יהודי שנתן עצה על מס הנרות לא היתה המלכות גוזרת גזרה שכזו״ ( . ( 291 דמותו של הזקן מעניינת ביותר : ״ישב שם זקן אחד מחכמי בית המדרש הראשונים שהיה מתחקה על שרשי המקרים המתרחשים וגורמיהם ולא היה חושש מלגלות דעתו עליהם , שזק...
To the book