״השותפים״

הקו המנחה של סיפור ״השותפים״ הוא אירוניית הגורל . גם אירוניית הגורל היא פיגורה רטורית . זו אירוניה של החיים עצמם , כביכול , של סיבות ותוצאות , של היסטוריה . אולם כפי שנראה , יש לקרוא את הסיפור הזה כמעשה רטורי לא אירוני כלל . הנה עלילת הסיפור בקצרה : נחום זאב , יהודי עני שגר בכפר ביער ועושה פחמים , מציל את חייו של הרוזן פוטוצקי שהלך לאיבוד ביער . על מנת לגמול לו , פוטוצקי מוסר לנחום זאב ולזרעו בעלות על מרתף בית המועצות ועל עסק השמרים , ובכך ממלא את משאלתו לגור בעיר כדי להתפלל בציבור כל יום . לכאורה ניסח המספר בצורה מוצהרת את מוסר ההשכל של סיפור המעשה : ״כבר מפורש על ידי דוד מלך ישראל בספר תהלים , רשע יכין וצדיק ילבש , רשע עריץ בונה לו בית , סבור הוא לשם עצמו הוא בונה , לשם בניו ובני בניו הוא בונה , ואינו בונה אלא בשביל צדיק שעתיד לעמוד . מרתף זה שעשאוהו עריצים מפני פחד עריצים קשים מהם , שבשעת נפילה יכולים לברוח מפניהם ניתן במתנה גמורה ליהודי עני לדור בו ולעבוד את קונו ולהתפלל בכל יום בציבור עם כל אחיו היהודים בעיר . עוד לנו לומר בדבר הזה . בכל הקדוש ברוך הוא עושה את שליחותו . יוצא לו שר...  To the book