״פתחי שערים״

בסיפור הזה נתעכב על מעשה ב״חסיד שוטה״ אהרן כהן : ובכן אותו אהרן כהן אותו חסיד שוטה ערב יום הכיפורים אחר שקיים את מצות היום באכילה ובשתייה היה נכנס לבית הכנסת בפישוט ידים ורגלים כשהוא גועה בקולי קולות , בזאת יבוא אהרן אל הקודש . ערב יום הכיפורים אחד שתה יותר מכחו ונשתכר . וכשנכנס דלג על כל המעלות כולן כאחת מטפח בידיו וגועה בזאת יבוא אהרן אל הקודש . והתינוקות מחזרים עליו ועושים חוכא וטלולא . ראה בעל בית אחד שהדבר גורם לחילול השם . אמר לו לאהרן , אל תאמר בזאת יבוא אהרן אל הקודש אלא אמור ( שמואל א׳ ה׳ ) על כן לא ידרכו כהני דגון וגו׳ . פג יינו של אהרן והלבינו פניו כסיד ועברה כל שמחתו ועמד כל הלילה וכל היום כנזוף . בווידוי של תפילת נעילה כשהגיע אותו בעל בית לתיבה לצנו הרהר אחר עצמו , שבייש אדם ברבים והזכיר שם של עבודה זרה על בית אלקים . געה בבכייה גדולה עד שמרוב בכייה חלה ומת ( . ( 225 – 224 ובכן מעשהו של אהרן כהן הוא מעשה רטורי , אירוע דימוי חתרני , פסבדו לגיטימי : בדיבורו האדם מציג את עצמו כגלגולו של אהרן הכהן באמצעות מטפורה ( שתי סינקדוכות המצמצמות אל השם ) , אבל בתנועותיו הוא מערער את הפ...  To the book