|
|
בדיון על הסיפור " על מצווה אחת " הצגנו כנות כתיקון . מהו ההפך מהתיקון ? קלקול ? זה לא מדויק , שכן הקלקול אינו אלא שלב ביניים בתהליך של תיקון . הסיפור ״דברים שכיסויים יפה מגילויים״ משיב לשאלה זו . פתיחתו של הסיפור חוזרת להגדת התיקון הכנות של תלמידי חכמים , אבל בה בעת , בהתייחס לכותרתו של הסיפור , מציב פרובלמטיזציה של המושג : ״אשרי ביטשאטש ששמה עולה בתורה וילדה בנים לתורה שעבדו את השם בהשכל ובדעת בלבב שלם ככל שלומי אמוני ישראל . אבל לא אכסה , שקמו בה אנשים חטאים ומבולבלים שסרו מדרך האמת והיו מכוונים כוונות זרות בתפילה ובתקיעת שופר , כפי שקיבלו מפי מלאך רע חיים מהלך , שהיה מהלך מעיר לעיר ודורש דרשות של דופי , והם בתמימותם דומה היה עליהם כמלאך ה׳ צבאות״ ( . ( 220 החלק השני של טקסט זה מציג את הרטוריקה הבלתי מתוקנת , הבלתי לגיטימית , לדעת המספר , שמקורה ב״כוונות זרות״ וסופה בהונאה של אנשים תמימים , בהופעה בלתי מתקבלת . המספר משתמש במילים שמגדירות אותה היטב : דופי , בלבול , לסור במובן של לסטות . ברור שרטוריקה זו היא ההפך מהתיקון , מ״לבב שלם״ , מהכנות . התמימות של הקהל מוצגת כסטרא אחרא דמגוגי ...
To the book |
|
|