סיפור בנו של ר׳ בינוש , אחרון החסידים הראשונים שעליהם בוחר עגנון לספר , נוגע גם הוא לסוגיית הזהות , אם כי ממקום שונה במקצת . בעל בתו של ר׳ בינוש נעלם . בנו של ר׳ בינוש יוצא לחפש אחריו ונעלם גם הוא . שליח מארץ ישראל שמזדמן לבוטשאטש מספר על מפגשו עם בנו של ר׳ בינוש ועל מה ששמע ממנו . מסתבר ששני הגברים הלכו לאיבוד ב״ארצות ישמעאלים״ ונאלצו להתאסלם . מה מקומו של החסר , של ההעדר במעשה הרטורי העגנוני ? יניב חג׳בי דן בהרחבה בסוגיית ההעדר אצל עגנון : מחקרו מסכם ומקדם עד קיצוניות , אם כי במושגים ״סופר סטרוקטורליסטיים״ , את המגמה הדומיננטית בחקר עגנון , שראשיתה בכתביהם של דב סדן וברוך קורצווייל , היא המגמה של ״המשבר״ , או , במושגים של חג׳בי , ״שואת הלוגוס״ או ״השואה הדיסקורסיבית״ . חג׳בי כותב : ״שואת הדיסקורס , שתיארנו אותה בעבודות השונות [ של עגנון ] בפרק זה , היא שירת הקוקוריקו [ קרי , כתיבת שואה = כתיבת שווא ] . לא היפוך גרידא במערכת היחסים הבינאריים של שפה ומציאות , אלא שחרורה המוחלט של השפה ממושא תיאורה , יתרה מזו , שחרור היצירה מבעליה החוקי , המחבר . [ ... ] ההעדר הראשוני [ דהיינו האין סופי...
To the book