״ר' שלום בעל התלתלים״

נושא ההופעה מוצא ביטוי מעניין ומפתיע בסיפור על גבאי אחר – ר׳ שלום בעל התלתלים . בראש דבריו מציין המספר את ״נימוסיו הנאים״ ואת ״שיחתו הנאה״ ( 155 ) של ר׳ שלום . לכאורה , לפנינו תפיסה שטחית ולא פופולרית כיום של רטוריקה כדיבור נאה , עשוי היטב וערב . אך מיד מתברר שהקדמה שכזאת לא נועדה אלא לשמש רקע ניגודי לפיתוחו של נושא זה בהמשך , לסוד האפל המסתתר מתחת לפני השטח . לאחר שציין את ייחודו האישי של ר׳ שלום , מדגיש המספר את ייחודו של הגבאי במילוי תפקידו ביחס לגבאים אחרים שהוזכרו עד כה : ״היה שוקד על תקנת בית הכנסת , לא כר׳ משה אהרן שעיקר דעתו היה בכבוד בית הכנסת ולא כר׳ צבי מגזע צבי שהיה לפניו שהניח את כל עסקי בית הכנסת בידי השמש , ולא כר׳ דוד שלמה שבזבז ממונו על אתרוג לבית הכנסת אלא כל שימת עינו על בית הכנסת היתה לפאר את בית הכנסת מבית ומחוץ״ ( שם ) . טיפולוגיה זו נבנית על ריבוי יסודותיה של ציבוריות ועל ההעדפות האישיות של הגבאים השונים . ר׳ משה אהרן נתן עדיפות ראשונה ליסוד האתי ( כבוד ) , ר׳ צבי – ליסוד המעשי ( שמש ) , ר׳ דוד שלמה – ליסוד עבודת ה׳ ( מצווה ) . על שלושה דברים הציבוריות עומדת : על...  To the book