הסיפור ״החזנים״ פותח לכאורה דף חדש בהיסטוריה של בוטשאטש , אבל נושא הייעוד נשאר במוקד הדברים . המספר תוהה כאן הוא עד כמה מימשו החזנים את ייעודם וכיצד עשו זאת . נושא החזנים הוא גם נושא של מימוש העצמי של המחבר עצמו , העובר כחוט שני מיצירתו הראשונה ועד האחרונה . הלל ויס כותב : ״ואמנם בין השירים הראשונים שפרסם עגנון כלולה הבלאדה ביידיש ׳מעשה בר׳ יוסף דילה ריינה׳ , הנחשבת ליצירתו הראשונה ( , ( 1903 והשיר ׳גיבור קטן׳ ( 1904 ) שבו עומד ילד על דרגש לפני הקהל בל״ג בעומר , ויורה חיצים בשטן – החיצים הם השירים המעידים על השליחות המשיחית של מחברם . עניין השליחות קשור לעניין שליח ציבור – הש״ץ , החזן – שבנסיבות אחרות הוא השליח , בעל השליחות הגדולה מכולן , הוא המשיח . [ ... ] החזן , ברוב סיפורי עגנון , הוא אמן . [ ... ] עגנון רואה עצמו כתמונת בבואה של אחרון הפייטנים החזנים שאינו יכול למסור את פיוטו לדורות הבאים״ . היבט אחד של נושא זה הוא ההיבט הז׳אנרי : חזן אחד , כשהיה מסדר עליות לתורה ביום שבו נמצא חתן בבית כנסת , ״היה קורא כל אחד בניגון לפי שהוא קרוב לחתן או לכלה , ואין צריך לומר את החתן שקוראים אותו...
To the book