״בית המדרש החדש״

כאמור , תולדות העיר נכתבות ביד עגנון כתולדות הבנייה בעיר . ותולדות הבנייה הן תולדות השושלות – של תלמידי חכמים ושל בנאים כאחת . הסיפור ״בית המדרש החדש״ הוא דוגמה מאלפת לכך . קיומו , חוזקו של בניין הוא ערובה להמשכיות ולהתפתחות של השושלת ושל תלמוד תורה , ובו בזמן הוא הביטוי לאומנותם של הבנאים . בסיפור זה ר׳ יוסף אשר , המבקש לבנות צריף ליד בית המדרש , כדי שבנו יוכל ללמוד בו בבטחה , משיא אותו לבתו של ר׳ נח שמוכן לממן בנייה זו . קיום בטוח של אדם , של שושלת , של תלמוד תורה ושל בניין באים כאן בכפיפה אחת . הצריף הזמני שנבנה היה חלוש כל כך , שלילה אחד מלך הרוחות בא בחלומו של ר׳ יוסף אשר ואמר לו : ״איני ערב לפמליא שלי שלא יהפכו את הצריף על ראש בנך המתמיד שלא זז מן הצריף״ ( . ( 46 כל הכוחות , הטבעיים והעל טבעיים , מצטרפים יחדיו על מנת לשכנע את ר׳ יוסף אשר לבנות את הבניין / המשפחה החדש / ה . הסיפור פורש מעשה מורכב של רטוריקה תרבותית : מעשה שכנוע בצורך לשנות , ליצור דבר חדש בתרבות , כלומר בקהילה . הדבר החדש הזה אינו רק עוד בניין או רק עוד משפחה בעיר , אלא הוא , domus בית , במובן האנתרופולוגי הסמבולי...  To the book