״מקדושת בית הכנסת לקדושת בית המדרש״

ברטוריקה הקהילתית של עגנון נאבקות ללא הרף זו בזו שתי מגמות : שימור המנהגים ותיקון המנהגים . המגמה הראשונה מוצהרת פעמים רבות בספר , למשל : ״ולא שינו בשום מנהג ואפילו כחוט השער״ ( . ( 44 המגמה האחרת פועלת בעיקר דרך אירועים ודמויות , כפי שהראיתי לעיל . הן שימור והן תיקון פועלים בכוחות המשיכה של המרכזים ההייררכיים בקהילה . אולם לא תמיד המרכזים הללו מייצגים ידע וסמכות . למשל , בסיום הסיפור ״סדר קבלת שבת״ ובתחילת הסיפור הנדון כאן מוצגת אנלוגיה סמויה , ניגודית בעיקרה , בין החזנים של פעם לבין הזקנים של היום . החזנים ״יודעים היו ... לפני מי הם עומדים ובעד מי הם מתפללים״ ( , ( 43 ואילו זקני העיר בני זמנו של המספר ״לא ידעו״ ( שם ) לענות על שאלת ידע פשוטה לכאורה : מדוע ערכו תחילה סדר קבלת שבת בפרוזדור בית המדרש ואחר כך בתוך בית המדרש . נראה שמדובר בסוגי ידע שונים לגמרי בטקסונומיה ההייררכית של מבנה הידע הקהילתי . אבל בהכירנו מה חשיבות מייחס המספר למנהגים , לא נראה את נושא השאלה שהוא הפנה לזקני העיר כדבר של מה בכך . מתחילת הספר מייחס המספר חשיבות גדולה לגאוגרפיה הקדושה ולאדריכלות הקדושה . מיקומם של ...  To the book