״מעשה המנורה״

דומה שמנורה כסמל מגלמת את כל התסביכים היהודיים האפשריים שעליהם רצה עגנון לדבר . ״מעשה המנורה״ הוא סיפור כואב ומביך של ייסורי ישראל במלכות נוכרית , בייחוד של ניסיונם הנואש לשמור על נאמנות במערבולת של מלחמות וכיבושים אירופיים . ר׳ נחמן מקבל מהמלך בתמורה לעצתו החכמה – מנורה יפיפייה מעשה אמנות עבור בית הכנסת . ואולם מן הטובה צמחה רעה : ״ולא ידעו עושי המלאכה , כי אין לעשות כל כלי ככלי אשר היה במקדש״ ( . ( 30 הקהילה נקרעה בין נאמנות למלך לנאמנות לעצמה : אין לשים את המנורה בבית הכנסת , ואין לדחות את מתנת המלך . הפתרון נמצא בכך שאחד הקנים של המנורה הוסר . רק כך , בצורה פגומה , יכולה המנורה להיות זכר לחורבן בית המקדש . התחליף חייב להצהיר על משניותו , אסור שתהיה אפילו אפשרות קלה של בלבול בין זיכרון למציאות . הדברים ידועים . אם כך , נפתרה בעיית המנורה ? לא ולא . המנורה האירה עד המלחמה . כשהוגלו יהודים מן העיר על ידי פרשי חמלניצקי , ״עבד בית הריחיים הוא שומר הנרות לקח את המנורה ויטמנה בסטריפא אצל בית הריחיים . ותהי המנורה במימי הסטריפא ולא ידע איש את מקומה . כי מת העבד באחוז בו גלגל הריחיים טחון ו...  To the book