טופוס הנס והמודל ה״התגלותי״ של הכנות

במסגרת תרבות עירונית , על רקע של תנועתיות ערה של אוכלוסייה , תיעוש , ייצור ומסחר המוניים . למרות מה שכתב פוקו על כך שהטרוטופוס איננו מקום ציבורי , אנו יכולים להראות כי מבחינת הדינמיקה הרטורית , מקום ציבורי הוא לא רק מקום משותף אלא גם ״מקום אחר״ . ובאמת : השיח הציבורי מונע על ידי הצורך המתמיד לייצר סימנים , להביע בסביבה שתצורת האחרות שבה אינה יציבה . פרישת הרשת הסימבולית על פני המרחב התרבותי משתנה ללא הרף ובאופן בלתי צפוי . בעיר , האדם נמצא תמיד במתח מול האפשרות להיתקל בזר , ונאלץ עקב כך לבחון מחדש את הסדר הסימבולי שבו הוא חי , למחוק גבולות של דיבור ושל אילמות ולצייר אותם מחדש – לכונן סימנים חדשים . כינון הסימנים מתבסס , כאמור , על העבודה הבלתי נלאית של מנגנון מחוות הניכוס הכושלת . המעשה הרטורי , במקרה הזה , הוא מערכת דינמית בלתי לינארית ובלתי צפויה של כינון מרכזי הקדושה בדיבור ושל פירוקם או הזזתם , איחודם והפרדתם , הרחבתם וצמצומם . דיבור על הנס הוא המקרה הפרדיגמטי או אף הדגם של מערכת כזאת . הכנות היא האופרטור העיקרי של המערכת , משום שאינה אלא התצורה התרבותית של הגבולות בין דיבור לאילמו...  To the book