הפרובלמטיזציה של היחס בין נס לכנות

במעבר מכתבי הקודש ומכתיבה יראית לספרות עולים קשיים לא מעטים בכל מה שנוגע לסוגיית הנס , מכיוון שכנותו של המיתוס הנוצר בספרות אינה נראית תמיד כה משכנעת כמו כנותו של המיתוס הנוצר בכתבי הקודש . הציפייה , שסופר דתי יכתוב על נס בכנות וסופר חילוני – לא , או שאישור הנס מעיד על אמונה , ואילו ערעור הנס מעיד על כפירה , מתגלה כמופרכת מיסודה . מצב הדברים הוא מורכב הרבה יותר . כיצד , למשל , מצליח אתגר קרת לכתוב על נס בכנות ? שאלה זו נראית כסוגיה בסטיליסטיקה לכאורה . אך מראית זאת מטעה . אצל קרת כל אמצעי סגנוני שולל את עצמו . השלילה יכולה לפעול דרך אירוניה עצמית , פרודיה עצמית , העצמה או הנמכה בלתי הולמות , ואפילו דרך סגנון עצמי . כל האמצעים הסגנוניים ששימשו את היוצרים עד כה ביצירת הכנות מעידים בכתיבתו של קרת נגד עצמם . האמצעים כמו ילדותיות , נאיביות , ״רזון״ השפה , גסות רוח ויושר חושפני , שבמקרים אחרים היו יוצרים את אפקט הכנות , הם כה מובלטים וחשופים כאן שלא יכולים וגם לא אמורים עוד לעשות זאת . אפילו שלילת הסגנון לא משרתת את קרת בתור אמצעי ליצירת הכנות ( כאנטי סגנון ) . ואולם לא כמו סופרים פוסטמודרני...  To the book