רטוריקה ודמגוגיה

רטוריקה ואלימות בסעיפים הקודמים הצבענו על שתי תופעות שלכאורה סותרות זו את זו : מצד אחד , רטוריקה אינה אלימה ואינה מתקיימת בתנאים של אלימות , ומצד אחר , רטוריקה נראית כצומחת מאלימות ומשמרת את האלימות בתוך גרעינה הגנטי . המודל הגנרטיבי של אריק גנס מראה את הכיוון לפתרון הקושי הזה : רטוריקה נועדה לבלום ולעבד את האלימות , ולכן נגזר עליה להישאר תמיד בלב הסכסוך ולהתנודד בין אלימות כלפי אישיות לבין האלימות כלפי הסימן . בכל מקרה קושי זה דורש הבהרה . 56 סוגיה זו של רטוריקה ואלימות נולדה כנראה יחד עם הרטוריקה עצמה . ראינו זאת , למשל , בדיוננו על תפיסת הפרהסיה היוונית של מישל פוקו בפרק הראשון . כאמור , פוקו רואה ב״משחק הפרהסיה״ ״דיבור אמיץ״ שפועל באלימות נגד הסדר או השלטון הקיים , ובכך מסכן את חייו של הדובר , ולכן יכול להיות מובן גם כאלימות עצמית . על אף שפוקו רואה , שלא בצדק , את הפרהסיה כניגודה של הרטוריקה , התפיסה שלו יכולה לשמש דוגמה של הבניית הזיקה בין רטוריקה לאלימות . יש להדגיש שאין אנו מדברים כאן על המקרים הטריוויאליים של ״רטוריקה של אלימות״ ו״אלימות רטורית״ , דהיינו רטוריקה שמשמשת את הגופ...  To the book