כנות ואתוס: בעיית הסמכות

כנות מפצה על גירעון הסמכות בדיבור . סמכות זו מתבססת על הז׳אנר , על הסוג של הדיבור ועל דמות הדובר התלויה בסוג זה . באותם סוגי הדיבור או באותם תנאי הדיבור 10 הכוונה , כמובן , לסמכות אישית , לא מוסדית , מדינית , אידאולוגית וכד׳ , כלומר לא לאותם סוגי הסמכות הטוטליטרית שמהווים אובייקט של ביקורת תרבות נוסח חנה ארנדט , מישל פוקו ואסכולת פרנקפורט . סמכות אישית נושאת אופי אמרג׳נטי ( היא מופיעה בזמן ובזכות הנאום ) , בלתי יציב ובלתי מחייב , היא לא נלקחת בכוח אלא ניתנת לדובר על ידי הקהל מרצון – זוהי סמכות רטורית אמיתית , קלסית , זו שצמחה ב , polis ב , agora הסמכות של פולמוס ומשחק חופשיים ( על היחס בין רטוריקה לאלימות נדון בהרחבה בהמשך ) . עם זאת , יש לזכור גם שבמציאות הסמכות הרטורית כמעט שאינה מופיעה בצורה טהורה , אישיות הדובר אינה מנותקת בדרך כלל מהקשר חברתי . מעניין שהדבר מתבטא ביתר שאת דווקא במצבים של גירעון : הסמכות החברתית רגישה ושברירית יותר , היא זו שעלולה להיפגע ולהתפוגג ראשונה , מה שעלול להוביל לתוצאות דרמתיות עבור הנואם . בכל אופן , מה שקובע הוא כנראה היחס בין היסודות האישי והחברתי בסמ...  To the book