כנות ויסודות המעשה הרטורי – פתוס, לוגוס ואתוס

ברטוריקה הקלסית מקובל להבחין בשלושה מישורים של התהוות דמותו של הנואם : פתוס , לוגוס ואתוס . לכאורה , הכנות נוצרת במישור הפתוס : יכולנו להניח , כי היות 4 לוינס , מעבר לפסוק , עמ׳ . 197 – 174 5 אריסטו , רטוריקה , תרגם גבריאל צורן , ספרית פועלים , . 2002 כינון דמות הנואם הינו רק שהשומע ״מרגיש״ את כנותו של הדובר , הכנות מהווה מאפיין רגשי של דמות הדובר ושל היחס שלו כלפי נושא הדיבור . אולם עיון מדוקדק יותר מראה , כי הכנות נוצרת באחדותם התכליתית של כל שלושת ההיבטים של נאום : בלוגוס ובאתוס לא פחות מבפתוס . הסיבה לכך נעוצה בתפקידו הבסיסי של הנאום הרטורי : כינון סמכותו של הנואם מתאפשר אך ורק בשיתופם של שלושת ההיבטים הנזכרים . דיבור נשמע לנו כן כשהוא משתף אותנו רגשית ( פתוס ) , משכנע בהנחותיו ( לוגוס ) , ומאשרר את הנורמות המוסריות שלנו ( אתוס ) . הסמכות , הנתפסת כמקור הכנות , אינה שלמה בלי אחד המרכיבים . אם מרכיב האתוס חסר , אנו חוששים ליפול קרבן למניפולציה . אם מרכיב הפתוס משולב באתוס אך לא נתמך בלוגוס , קרוב לוודאי שאנחנו מהווים אובייקט של תעמולה . אם חסר מרכיב הפתוס , סביר להניח שלפנינו שיח בנ...  To the book