מנעד כנות – אי־כנות

קודם כול , יש לקבוע כללי יסוד של הערכה כזו . מהניתוח שלנו נובע , שלא ניתן להגדיר טקסט שלם ( ובוודאי לא את מפעלו השלם של סופר ) ככן או כבלתי כן . שיפוט הכנות תקף אך ורק ביחס לאירוע דיסקורסיבי מסוים אחד , ליתר דיוק – ביחס למעשה רטורי מסוים , למערכת היגדים שמרכיבה אותו . זו יחידת ההערכה הבסיסית , הקטנה ביותר . היחידה הגדולה ביותר היא מערכת של מעשים רטוריים המתקיימים בין דוברים לשומעים מסוימים במסגרת חברתית מסוימת בפרק זמן קצוב . רק ביחידה כזו ניתן להבחין במאפיינים של כנות או אי כנות , להחיל את שיפוט הכנות ולחרוץ את דינה . אנו יכולים לדבר על כנותם של היגדים או של מעשים רטוריים מסוימים , לא על כנותה של יצירה שלמה או על כנותו של הסופר . כידוע , בדרך כלל סופר אינו מדבר בקול אחד , בייחוד לא בסוגות כגון רומן , הוא אינו מדבר באמצעות מעשה רטורי אחד ואחיד . אי אפשר לברוח מריבוי הקולות בכל טקסט כתוב , זה מהותו וייעודו , כפי שהראה דרידה . משום ששיפוט הכנות הינו , כאמור , רציונלי במהותו , הוא תואם היטב כל פעולה אנליטית שמבקר או חוקר מיישם בטקסט . שיפוט זה יכול להתלוות לפעולות אלה או להיות חלק מהן . כ...  To the book