דברי פתיחה: דיאלקטיקת הכנות של קרל פרנקנשטיין

הערותיו של הפסיכולוג והחוקר הישראלי קרל פרנקנשטיין ( 1990 – 1905 ) ישמשו פתיחה לסקירת המחקר על הכנות . גישתו מעוגנת בפסיכולוגיה של מעמקים ומכוונת למטרות תרפויטיות מעשיות , ומאחוריה עומדת אנתרופולוגיה פילוסופית שלמה של ״האדם האמיתי״ : ״אדם הוא אמיתי רק אם הגדרת עצמו ומימוש עצמו כוללים את הטמון בו בכוח״ ( . ( 213 הכנות , המזוהה עם אמיתיות , מוצגת כסממן של בריאות נפשית , רגשית ואינטלקטואלית . ומהי בריאות ? ״ערות מתמדת לסכנת הזיוף״ ( . ( 215 ומהו זיוף ? ״אי התחייבות של פעולות״ , בריחה מ״העובדות הפנימיות״ ( שם ) . פרנקנשטיין פותח במושגים הבינאריים של אמת וזיוף , אבל עד מהרה הוא מגיע לתובנה שלא ניתן לדון בתופעת הכנות במסגרת דיכוטומית פשטנית . בתוך כך הוא מנסח את טענתו המרכזית : בדרך כלל ניתן לומר , כי תכונת אדם היא אמיתית כאשר היא דרה בכפיפה אחת עם ניגודה הקיומי ) לא הערכי ( [ הדגשת המחבר – ר״כ ] . כך , למשל , אפשר לומר כי גאווה היא אמיתית רק אם היא דרה בכפיפה אחת עם ענווה ( ולהיפך ); הגאווה נעשית מזויפת ובלתי משכנעת [ ההדגשה שלי – ר״כ ] כאשר היא מלווה יהירות , בדיוק כשם שהענווה היא מזויפת ...  To the book