פרק שני הכרה ועוצמה

כפי שיגלה זרתוסטרא במהרה , וכפי שכבר אמרנו בפתיחה , הבעיות האמיתיות מתחילות ברגע בו אנו שואפים לחלוק את כישורינו עם בני אדם אחרים . בדרכו פוגש זרתוסטרא ' קדוש ' המזהיר אותו , תוך שהוא שם את אצבעו בדיוק על המקום הבעייתי ביותר : " אל תיתן להם ] כלומר , לבני האדם [ דבר , " אמר הקדוש . " מוטב שתוריד מהם דבר – מה ותשאהו עמם - בכך תיטיב עמם ביותר : ובלבד שייטב גם לך בכך ! ואם ברצונך לתת להם , אל תהא נותן אלא נדבה , ואף זו , הנח להם שיתחננו עליה ! " הקדוש מזהיר את זרתוסטרא כי אל לו ' לתת ' לבני האדם , ואם הוא כבר נותן , עדיף לתת את מתנותיו באופן שיגרום לבני האדם להתחנן עליהן . והקדוש צודק . רגע הפנייה אל בני האדם הוא רגע קריטי , שבו אנו משקיעים את כל היקר לנו בהימור מסוכן : ההימור על נכונותם לקבל את מה שיש ביכולתנו לתת . צדו האחד של מטבע ההימורים הוא נכונותם של בני האדם לקבל את ' מתנותינו ' מתוך עניין ונכונות ליחסי גומלין חדשים ; צדו האחר הוא התעלמות , לעג , השתקה , הגליה , חרם , פיטורין , חוסר הבנה או סירוב . כל אחד מאתנו שהתוודה אי – פעם על אהבה לאחר , כל אחת מאתנו ששלחה קורות חיים 1 כה אמר...  To the book