בניגוד לגישת סיעור המוחין , שיטת דלפי מניחה שהמשתתפים בתהליך קבלת ההחלטות אינם משתתפים פנים – מול – פנים בדיונים , אלא שתשומתם מועברת באמצעות הדואר ) או הדואר האלקטרוני ( , מה שמאפשר קבלת עמדתם של מומחים רבים - מנהלים , עובדים ובעלי עניין נוספים שאינם מצויים בקרבתו של הארגון ) . ) Dalkey , 1969 למשל , מפקח מחוז המעוניין להעריך את ההחלטה להטמיע פרויקט חינוכי מסוים יכול להשתמש בשיטה זו לקבלת עמדותיהם של מורים מרחבי בתי הספר , הורים ומומחים אחרים . השיטה כוללת כמה שלבים : המנהל מזהה פאנל של מומחים בתוך בית הספר ומחוץ לו ומבנה את צורת שיתוף הפעולה ביניהם . כל חבר פאנל מקבל תיאור של הבעיה הבסיסית שלה נדרש פתרון . כל מומחה כותב הערות , הצעות , ופתרונות לבעיה בצורה עצמאית ואנונימית . רשות מרכזית משכתבת ומארגנת מחדש את הערות המומחים . כל מומחה מקבל העתק של הערות המומחים העמיתים והצעותיהם לפתרון הבעיה . כל מומחה מעניק משוב על ההערות של האחרים , כותב רעיונות חדשים שעולים במוחו מתוך קריאת ההערות של המומחים האחרים , ומעביר אותם למנהל בית הספר . הארגון חוזר על צעדים 6 - 5 עד שמגיעים להסכמה או להחלט...
To the book