מודל ההחלטה משביעת הרצון

ראינו כי מורכבותן של רוב הבעיות הארגוניות , לצד יכולתו המוגבלת של האדם לקבל החלטות באופן רציונלי , איננה מאפשרת קבלתן של החלטות אופטימליות בתהליך קבלת ההחלטות בארגון . הרברט סיימון ) Simon , 1997 b ( היה הראשון שהציג מודל מנהלי לקבלת החלטות שכולל תיאור מציאותי יותר של הדרך שבה מנהלים מקבלים החלטות ביחס לזה שהופיע במודל הרציונלי – נורמטיבי . ההנחה הבסיסית בכתביו של סיימון הייתה כי במציאות הארגונית חסרת הוודאות מקבלי החלטות תרים אחר הפתרון המשביע את רצונם ולאו דווקא אחר הפתרון הטוב ביותר . סיימון גרס כי קבלת החלטות הוא תהליך דינמי המכוון לפתור מגוון של בעיות . אבל , בעת ובעונה אחת גם יוצר בעיות אחרות בארגון . לדידו , רציונליות מוחלטת בקבלת החלטות איננה אפשרית ; המנהל מחפש אחר פתרונות משביעי רצון הואיל ואין בידיו את היכולת והמסוגלות הקוגניטיבית להגיע לתהליך קבלת החלטות מיטבי . המנהל מחפש אחר החלופות משביעות הרצון מבחינתו , קרי , כאלה שנחשבות טובות מספיק לארגון . הוא מרוצה מהפשטת היתר שהוא עושה למציאות בשל אמונתו כי מרבית העובדות בשטח אינן חשובות לפתרון הבעיה . כתוצאה מכך , מנהלים מתעלמים ...  To the book