|
|
אחת מפריצות הדרך בהבנת הקשרים בין הארגון והסביבה מיוחסת לגישת ההתניות בתורת הארגון . גישה זו הניחה כי לא קיים מבנה ארגוני אחד ) היררכי או משתף ( אפקטיבי בכל ארגון . עד להופעתה של גישת ההתניות כל פרדיגמה תיאורטית דגלה במבנה הארגוני " שלה” והאמינה כי הוא הטוב ביותר ו " הנכון ” ביותר לארגון . גישת ההתניות , לעומת זאת , הניחה כי אין מודל אחד נכון למבנה הארגוני . למשל , לפי גישת ההתניות , המבנה הרציונלי – היררכי , שנתפס במשך שנים רבות כמכשיר השליטה היעיל ביותר בארגון , שבו החלטות מתקבלות בפסגת ההיררכיה ומועברות לדרגים הנמוכים יותר , איננו עוד המבנה " האידיאלי ” בכל מצב ובכל תנאי . לתפיסתה , הארגון נדרש לשם קיומו והישרדותו להתאים את מבנהו ואת התהליכים המתרחשים בו לאילוצים שונים הפועלים במגעיו עם סביבתו . מכאן , שאין דפוס ארגוני יעיל אחד . להפך , צורות סביבתיות שונות מובילות לצורות ארגוניות שונות . בעצם , גישה זו מגשרת בין התפיסה הסבורה כי קיימים עקרונות אוניברסליים לעיצובם של ארגונים לבין הגישה התופסת את הארגון כישות ייחודית , ומכאן שיש לנתח את הסביבה והתהליכים בכל ארגון באופן נפרד . הגישה א...
To the book |
|
|