פרק חמישה עשר ההנצחה בין הציבורי לפרטי: מקול "רבים־יחיד" לקול "יחיד־יחיד"

הקדמה הפרק הקודם התייחס להתפתחותה של זיקת הגומלין בחברה הישראלית בין האבל האישי לאבל החברתי ( תרבות השכול והזיכרון ) , ותיאר בצורה כללית את הרקע התיאורטי וההיסטורי . פרק זה מתמקד בתיאור מפורט של השינויים בדפוסי ההנצחה והמעבר מקול " רבים יחיד " לקול " יחיד יחיד " , כפי שהוא מתבטא במישור המשפטי במאבק על עיצוב המצבה וכיתובה , תוך חתירה לעיצוב אישי המבטא את צרכיה ורצונה של משפחת החלל . הפרק סוקר גם את קו פרשת המים – אסון המסוקים והקמת האנדרטה בידי עמותת ההורים בצורה ששינתה את דפוסי ההנצחה . נתאר גם את הניסיון להרחבת מרחב ההנצחה ומאבקים של נפגעי פעולות הטרור והאיבה להצטרף לאתוס הלאומי של הגבורה , וכן את התפתחות המרחב החדש של ההנצחה הווירטואלית – האינטרנט . השינויים בדפוסי ההנצחה לאורך השנים בפרק הקודם תיארנו את דפוסי ההנצחה שמגלמים יום הזיכרון ובית העלמין הצבאי , שעוצבו בשנות ה 50 בידי רשויות ממשלתיות . רק בהדרגה ובאי רצון שונו כמה מדפוסים אלה כתוצאה מלחץ שהפעילו קבוצות של משפחות שכולות . במפגש בין הכאב הפרטי לכאב הציבורי , כמו גם במפגש בין זיכרון הפרט לזיכרון הציבורי , מתעצבים דפוסים חברת...  To the book