פרק שלושה עשר השואה והחברה הישראלית: מהכחשה לאבל טראומטי

הקדמה בפרק זה ננסה לבחון מחדש את יחסה של החברה הישראלית לניצולי השואה , ואת צורת האבל של ניצולי השואה בישראל . כפי שכבר הזכרנו , העבר המשתמר במוּדעוּת שלנו איננו עבר פשוטו כמשמעו , עובדתי , אלא הדימויים שלו . דימויים אלה הם לעתים בעלי מבנה מורכב ובררני , הדומה לזה של מיתוסים , בכך שהם יוצרים לאדם דרך מאורגנת למצוא היגיון בעולם . לפי גישה זו , האופן שבו מבינה חברה את עברה ממלא תפקיד מרכזי באמונות ובערכים של ההווה . במובן זה , הזיכרון הקולקטיבי הוא למעשה העלאת זיכרון מן העבר , והוא יכול בהחלט להיות שונה מן המציאות ההיסטורית ( ויצטום , מלקינסון , . ( 1993 הזיכרון העובדתי של העבר משתלב עם דימויי העבר ויוצר גרסה חדשה , המותאמת במיוחד לצרכים ולאמונות של ההווה . במילים אחרות , אירועים היסטוריים ראויים להיזכר רק כשיש לחברה הנוכחית מוטיבציה להגדיר אותם ככאלה ( . ( Halbwachs , 1980 צל השואה בתוך תהליך היצירה והבנייה של חברה ישראלית חדשה , שהוליד נרטיבים ומיתוסים ייחודיים של גבורה , בולטת השואה כטראומת יסוד . זיכרון התופת שבו הושמדו שליש מבני העם היהודי חדר לכל שכבות החברה . כל איום על קיומה של י...  To the book