הציר המרכזי של החיבור ההדדי בין בני אדם קשור בוודאות של אובדן בשל מוות . הנסיבות ומשמעויותיהן אמנם שונות , אבל כולנו נחווה אבל . הרגשות המלווים שכול מכאיבים לעתים קרובות . עצב , כמיהה , אי נוחות עזה , אשמה ותחושת איבוד שפיות – כל אלה הם רק חלק מהרגשות העלולים להציף בני משפחה בתגובה למותו של אדם אהוב . עם זאת , במהלך הזמן , רובנו חווים אובדן של אדם אהוב וממשיכים לחיות חיים מלאים ויצרניים מתוך קבלה של האובדן , ההופך להיות חלק מאתנו . כקלינאים הפוגשים אנשים שנפגעו מאובדן אחר משמעותי בחייהם , השאלה הבסיסית ביותר שאנחנו שואלים את עצמנו באשר לאבל היא אולי זאת : אילו תגובות מתאימות לרפרטואר ההתערבות שלנו , ואילו לא ? כדי להשיב אפילו על השאלה הזאת , ה " פשוטה יחסית " , עלינו להכיר בעובדה שהתשובות לשאלות מסוג זה הן חלק בלתי נפרד ממערך שלם של הנחות יסוד ודרכי חשיבה אפיסטמולוגיות על ההתנהגות האנושית . בפרק הבא ניגע בחלק מן ההנחות וחילוקי הדעות העכשוויים , המקדימים את שאלות ההערכה וההתערבות , שהן חלק מרכזי בספר הזה . אולם נפתח בתיאור גישותיהם של המטפלים עצמם לאובדן , וזאת בטרם נעסוק בפנומנולוגיה ש...
To the book