השבת – פשרה "אזרחית"?

התרחבות הפעילות המסחרית בשבת וכישלונה של המערכת הפוליטית הארצית והמקומית להסדיר את יום המנוחה הדאיגו לא רק ישראלים דתיים אלא גם חלק מהחילונים . עבור אותם חילונים , שביקשו לצקת תוכן לתוך השבת , חשיבותו של יום המנוחה לא הייתה דתית אלא חברתית , תרבותית ולאומית . כמו ביאליק וכצנלסון , שראו לפני קום המדינה את השבת כנדבך מרכזי בתרבות הישראלית המתהווה , כך ביקשו חילונים אלה , לעתים בשיתוף עם דתיים , להעניק משמעות מחודשת לשבת כיום מנוחה המפריד אותה משאר ימי השבוע , ובתוך כך להגדיר מחדש את המרחב הציבורי , את המותר והאסור , ולהעניק ביטוי נוסף לזהותה היהודית תרבותית של המדינה . האדם המבקש להחזיר לעצמו תודעת משמעות וערך חייב , אפוא , להציג את העבודה ואת הנאת פירותיו , כתחום החולין מול הקודש שהוא התכלית , ואז הוא יעמוד לפני השבת לא כיום מנוחה בלבד ולא כיום עונג בלבד , אלא כיום של התקדשות מן העבודה ועל ידי המנוחה לקראתה . מובן מאליו כי עמידה כזאת מבטאת הסתייגות ביקורתית והתנערות מן המגמות האינרטיות השליטות בתרבות המודרנית . אין היא שוללת אותה כולה ; אולם היא שוללת את מגמת האיפוס העצמי הגוברת בתוכה ו...  To the book