הפוליטיקה של ימי המנוחה

ארגון החיים במחזורים של שבעה ימים משמש לא רק למדידת זמן אלא גם לחלוקת הזמן בין ימי העבודה ליום ( או ימי ) המנוחה . ימי השבוע , או ימי החול , מיועדים לייצור ועבודה ואילו ימי סוף השבוע למשפחתיות , בילוי ומנוחה . ניתן אפוא לדבר על חלוקה בין קודש וחול , בין צריכה וייצור , בין חופש ומחויבות , בין פרטי לציבורי , ובין שגרה לספונטניות ( . ( Zerubavel , 1985 : 91 לחלוקה זו שותפים לרוב גם חילונים הרואים משמעות בימי המנוחה גם אם אינם מייחסים להם קדושה דתית . במדינות רבות , ימי המנוחה התמסדו באמצעות חוקים שהגבילו עבודה ומסחר , במטרה לעודד פעילות דתית או להבטיח לעובדים ולמעסיקים מנוחה נחוצה ( . ( Roucher , 1994 לחוקים אלה קמו מתנגדים , שראו בהם פטרנליזם , כפייה מיותרת של נורמות דתיות ופגיעה בחופש הבחירה . כבר בתחילת המאה השמונה עשרה כתב הפעיל הפוליטי והפילוסוף האמריקאי תומס פיין בכעס כנגד אותם חוקים : המילה שבת משמעותה מנוחה : שמשמעותה הפסקת העבודה . אבל חוקי השבת המטופשים של קונטיקט הופכים את העבודה למנוחה , מכיוון שהם מכריחים את האדם לשבת בלי לעשות דבר מצאת החמה ועד שקיעתה ביום השבת , עבודה קשה ב...  To the book