קבורה בישראל – כללי המשחק

בדומה להתפתחויות שתוארו קודם , גם בישראל לקחה על עצמה המדינה ( והשלטון הבריטי לפניה ) את האחריות לתת פתרונות מודרניים לצרכים שהתעוררו . חוקי המדינה המסדירים את ענייני הקבורה בישראל , על בסיס פקודת בריאות העם המנדטורית מ , 1940 מתמקדים בצדדים הטכניים של בניית בתי הקברות ותחזוקתם , על מנת להבטיח שלא יהוו מפגע בריאותי . ניהול בתי הקברות עצמם – לוויות והליכי הקבורה – הופקד בידי הממסד הדתי . חוק שרותי הדת ( 1971 ) הפך את ההסדרים הקודמים לפורמאליים והעניק למועצות הדתיות , הכפופות לשר הדתות , את הסמכות לטפל בענייני קבורה של יהודים , כולל עריכת הטקסים . הטקס היהודי האורתודוקסי המתקיים בישראל מחייב שהקבורה תיעשה זמן קצר אחרי המוות . למעט בלוויות צבאיות , גופת הנפטר איננה נקברת בארון אלא עטופה בתכריכים ונישאת אל הקבר על גבי אלונקה שאחריה הולכים המלווים משער בית הקברות ועד לחלקת הקבר . התפילות נאמרות מעל הקבר , כולל הקדיש בארמית , שאותו מקריא על פי המסורת בנם של הנפטר או הנפטרת . לאחר התפילות מכוסה הקבר בידי המתאבלים ועובדי החברה קדישא , והמצבה מונחת מעל הקבר כחודש אחרי הלוויה . את הקבורה היהודי...  To the book