לאומיות, ריבונות וסטאטוס־קוו

כתנועה של תחייה לאומית ביקשה הציונות לנתק עצמה מהעבר ולהמיר את הזהות הדתית המזוהה עם העולם הישן בזהות לאומית מודרנית המבוססת על שילוב של תחושת שייכות היסטורית עם גישה מעשית ואקטיבית כלפי העתיד . " היהודי החדש " שביקשה הציונות ליצור היה , בניגוד לדימוי היהודי הגלותי ה " ישן " , אדם מודרני הנוטל את גורלו בידיו בתוך מסגרת לאומית של עשייה . המודרניזציה של חיי היהודים באירופה , שהחלה במאה השמונה עשרה , אפשרה ליהודים לרכוש השכלה ולצאת מהקהילות המסוגרות , אבל גם , כחלק מרוח התקופה , עודדה את חלקם לאמץ זהות יהודית לאומית מודרנית , בין השאר כתגובה ללאומיות אנטישמית שהתעוררה יחד עם המודרניזציה וערערה את מעמדם של היהודים ואת סיכוייהם לממש את ההזדמנויות שפתחה בפניהם המודרניזציה . היחלשותה של הסמכות הדתית אפשרה את העמדה האקטיביסטית שגרסה כי אומה יכולה ורשאית ליטול את גורלה בידיה ולא להמתין לגאולה בידי כוחות טרנסצנדנטליים . עם זאת , כמו בתנועות מהפכניות רבות בנות זמנה , היו בציונות אלמנטים כמו דתיים , שכן האקלים הרוחני שבו נולדה " היה רווי בהתלהבות כמעט אסכטולוגית של תנועות שחתרו למלכות שמים עלי אדמ...  To the book