לעתיד יחסינו עם הערבים

" ואלה , אואייל ' / פונה אלי סאלמה בכינוי שבו נוהגים לקרוא לי רבים מהב-דווים . " לו אתה היית שרון ואני ערפאת , היריות היו פוסקות מיד , והיינו עושים צדק בארץ הזאת ! " סלאמה הוא נהג בדווי ממטה אל עזאזמה , העובד אתנו כבר שנים רבות ומכיר את דערתי . למרות שלא הייתי בטוח שהדברים כל כך פשוטים , הסכמתי אחו בהתלהבות , או לפחות עם רוח הדברים . הוא נגע בנקודה כואבת שאינה נותנת לי מנוח , הנוגעת לעתיד נכדי . מה יהיה גורל המדינה שהקמנו בסבל ועמל כה רבים ? האם עמנו , שתקע יתד באזור עוין , יוכל לעמוד בכך ? מה עשינו , אנו היהודים , כדי להטרת לצדנו את ערביי ישראל ופלסטין ? אחרי 50 שנות כיבוש ישראלי , איך נראית היום עזה ? איך יכולים תושביה לחיות , כאשר ברחרבותיהם זורם ביוב ? איך עליהם להגיב בראותם מעבר לגדר יישו-בים טובלים בירק , בעוד שבבתיהם אין מים למקלחת ? היכן המפעלים שיכולנו להקים במשותף בערים הערביות , כדי להקל על מצוקת האבטלה הנוראה ? כמה שנים אפשר להחזיק את שכנינו בתת תזונה ? וכאשר הם מתקוממים , מה אנו אומרים ? שלא נשוחח אתם על מצבם עד שאחרון המתקוממים יניח את נשקו , ועד שלא יימצא ביניהם אפילו אח...  To the book