ארטישוקים והחומצה הג'יברלינית

ב 961 ו קיבלתי הקצבה ממשרד החקלאות שאפשרה לי לשרב ולעבוד בבית . לרשותי עמד שטח קטן בקצה הקיבוץ , בכיוון בית הקברות . הירקות הושקו בממטררת פטיש נישאות על גבי צינורות אלומיניום ניידים . לעזרתי בא סובאח , בדווי משבט הסביחאח שנהג לקרוא לי ' אבוי ( אבא שלי ) , עד לפני שנים מספר . נמנע הקיבוץ מלהעסיק פועלים שכירים . היה חשש שגורל הקיבוץ יהיה כמר זה של הרבה קואופרטיבים בארץ ומחוצה לה , שבהם הפכו החברים במשך הזמן למנהלים . והשכירים - לפועלים מנוצלים . ההשקפה הסוציאליסטית הכתיבה לנר שיש לבצע בעצמנו את כל העבודות , נקיות כמלר כלבות , קשות כקלות , פשוטות כמסובכות , כמנהלים או כמנוהלים . לדאבוני , כירם המצב השתנה , ועל כך ערד ידובר , על כל פנים , החלקה הקטנה שלי לא היתה שייכת לרכיבים , אלא הושאלה למשרד החקלאות , ועל כן הגבלות מסרג זה לא חלו עליה , ולא היתה מניעה לשכור עוזר בתשלום , שמחתי על הסידור החדש , כעבור שנים ארוכות של נדידה ברחובות , שבטה , עבדת וקציערת , זכיתי שוב לעבוד בביתי בעבודת מחקר מעניינת . מרבן שפאולה והילדים שמחר לא פחות ממני , הילדים גדלו , ואני זוכר אותם עוזרים לי בהעברת צינור...  To the book