באוניברסיטה בירושלים

שאפתי להתקדם בלימודי הבוטניקה , אולם ללימודים אוניברסיטאיים סדירים לא יכולתי להתקבל , כי חסרו לי תעודות . אפילו תעודת סיום הכיתה החמישית ( כיתה טי ) בגימנסיה באיטליה ( שממילא לא היתה מספקת ) , נעלמה במרתפי משרד החינוך בירושלים . ב 952 ו הציע לי פרופסור מיכאל זהרי ללמוד באוניברסיטה העברית , כתלמיד שלא מן המניין . באותה תקופה לא היתה חשיבות לתעודות . קיבלו אותי לאו-ניברסיטה בזכות מכתבי המלצה בלבד , וגם אני הסתפקתי בלימוד עצמו , ללא בחינות , בידיעה שלא יהיה לי סיכוי לקבל תואר או אישור כלשהו . הסכמתי לבוא לשנה אחת בלבד , ותכננתי להשלים את הלימודים בתקופה מאוחרת יותר . על אף שפאולה עודדה אותי לקבל את ההצעה , לא רציתי להשאירה ברביבים או בבאר שבע לבד , בפרט בתקופת הריונה הראשון . כשהתחלתי בלימודי , נודע לכולם שהגיע יחלוץ מהנגב ' , והתקבלתי בסבר פנים יפות בידי כל הפרופסורים והאסיסטנטים , אפילו במעבדות הצפופות ביותר . היו אלה ימים קשים לאוניברסיטה : המבנים על הר הצופים נותרו מנותקים , וניתן היה להגיע אליהם רק בשיירות שעלו להר אחת לשבועיים , השיעורים הועברו לכיתות שכורות שהיו מפוזרות בכל ירושלי...  To the book