חלוצים בבי שישים

הבעיה הכרוכה בתוספת כוח האדם לרביבים נפתרה , לא בן בעייתי האישית . כולם רצו להשכיח ממני את כוונותי המעורפלות להעביר את הורי לנגב . אבא היה בן , 63 ואימא בת . 56 ברביבים רבים גרו עדיין באוהלים . מאז יום ההפצצה נותק זרם החשמל , המקלחת שכנה במבנה פח , והיחה בשימוש לפי תור - בנים ובנות . לא היו בתי שימוש סניטאריים , אלא בורות פרימיטיביים . האם הנאים אלה ראויים לזוג מבוגריםי האם יהיה עלי לוותר על המשך חיי במדבר ? שאלות אלה ואחרות טרדו את מנוחתי . ניסיתי למצוא פתרון , אך חשבתי גם על האפש רות להעביר את הררי לגבעת ברנה עד אשר ישתפרו התנאים ברביבים . קיוויתי שהתנועה תתמוך ברעיון , משום שיביאו בחשבון את העובדה שיחד עם אחירתי היינו שלושה חברי קיבוץ מפרנסים במשפחה , וכי גם אימא יכולה עדיין לעבוד . אני זוכר את השיחה עם מזכיר הקיבוץ בתל אביב , שמשרדו היה במקום הישן ברחוב אלנבי . תרשיש הזקן הרגיז אוחי מאוד , היום אני יכול להבין שאולי הוא היה יכול לענות לי בצורה אחרת , אך בייחוד טון דיבורו הוציא אותי מן הכלים . " אני מביןי ; הוא אמר , " שמבחינה כספיה תמצאו פתרון , ובכל זאת אינני הושב שגבעת ברנד תסכים...  To the book