מועצת גבעת ברנר

בפעם הראשונה אחרי המלחמה התכנסה בגבעת ברנר מועצת הקיבוץ המאוחר . החברים שידלו אותי לנסוע ולקחת חלק בדיונים . היינו זקוקים נואשות לתוספת חברים , ידענו שבלעדיהם לא יהיה ניתן להמשיך . והתעורר החשש כי המעטים שנשארו ייאלצו להרים ידיים . דרשנו , על כן , את צירופה של הכשרה ימעוד אלינו . נסעתי לגבעת ברבר , שממנה נעדרתי מאז תחילת המלחמה . הרגשתי שחשוב מאוד לשכנע אותם בצדקתנו , אך לא ידעתי כיצד ייפול דבר - ארלאל קריצ ' מן הוא שדרבן אותי לעלות על הבמה ולדבר . היססתי , כי מעולם לא נאמתי בפני ציבור כל כך גדול . ידעתי שיהיה עלי לומר דברים שלא ינעמו לאוזני רבים . לאחר שתיארתי את המצב במספר מילים לא חסכתי בדברים קשים : - היכן התנועה הקיבוצית החלוצית ? האם גם אנחנו דואגים לליטרת הבשר בלבד ? האם ניתן לנגב ולעסלוג הנתונות במשבר לגווע ? " הייתי מרוגז ואף הרמתי את הקול , מתגובת הקהל הבנתי שדברי עשו את הרושם הדרוש , ורבים באו לברך אותי . את הנאום המסכם בערב נשא טבנקין בכבודו ובעצמו , הוא הזכיר כמה פעמים את דברי ' יואל מרכיבים ; והדגיש שוב ושוב , שהתנועה הקיבוצית חייבת להמשיך בדרך החלוצית או שסופה להתחסל . כ...  To the book