אחרי האנגלים , גם המצרים יעצו לנו לעזוב את רביבים , אווירונים פיזרו כרוזים בעברית רצופה בשגיאות מעוררות צחוק , שבהם הוצע לנו להכיר בשלטון הוד מלכותו , המלך פארוק , ואם לא כן , איימו הכרוזים , נושמד כולנו . אותן פיסות נייר לא הבהילו אותנו . לעומת זאת הדאיגו אותנו החדשות מנידים . הצבא המצרי המאומן והמצויד פלש ב 5 ו במאי לארץ ישראל בשתי הדרכים הקיימות : דרך המדבר , שעברה קרוב אלינו ( קהיר , סואץ , עוגיה אל חפיר היא ניצנה , ביר עסלוג / באר שבע , חברון , ירושלים ) , ודרך הים ( אלכסנדריה , פורט סעיד , רפיח , עזה , תל אביב ) , בחזית שלנו הם לא התקדמו הרבה מעבר לגבול , אך בדרך הים , מיד עם כניסתם הם תקפו את קיבוץ נירים , שהיה במרחק קצר מהגבול . נראה שהם היו בטוחים ביכולתם להכניע בקלות את המגנים המעטים . אמנון , אחד מחברינו , נקלע בזמן הקרב לקיבוץ נירים , וסיפר עם שובו : ההתקפה המצרית נכשלה , המצרים השאירו ליד גדר הקיבוץ 31 הרוגים . הם ויהרו על תכנית הכיבוש והמשיכו צפונה , לכיוון br אביב , בטוחים ביתרונם , גם לנירים היו אבדות קשות , ארבעה מחבריהם נפלר בקרב . אמנון , האלחוטאי , סיכן את עצמו ותי...
To the book