י סיפור המערה נמשך על פני כל תקופת ההתיישבות ברביבים , ועוד לפני כן , אך הרא מובא כאן בנפרד בשל חשיבותו בימי הקרבות . המערה נחפרה בסלע האאוקני הרך בידי הביזבטים ( או אולי עוד קודם בידי הנבטים ?) כדי לאגור מים לחווה עתיקה , ששרידיה מצויים עד היום בראש גבעת המצפה , כפי שקרה למערות דומות ( דויראבות ) בנגב , לאחר שחדלה לשמש כמאגר מים , היא הפכה למחסן , ואולי גם למגורים , במשך מארת בשנים . ההיסטוריה המודרנית מלמדת על תולדותיה בשתי מלחמות העולם , כאשר האזור היה לזירת קרבות . במלחמת העולם הראשונה הסבו אותה התורכים למפקדה , הם סגרו את הפתח בשער ברזל כבד ומחוזק , מבלי להתחשב במחאות הבדווים ממטה העזאזמה , אשר ראו בה את רכושם , ב 927 ~ ו , כנראה , מוטטה רעידת אדמה את חלקה הקדמי , המערה שימשה במשך תקופה קצרה גם כמקום מגורים לראשוני המתיישבים . המיתוס של ישיבני המערות / שמספרים היום לתיירים , הומצא הרבה יותר מאוחר . במערה זו נערכו מסיבות החג , רעל העמוד המרכזי ניתן עדיין לראות את שרידי המילים החקוקות בסלע הרך : " תכלה שנה רקללותיה , תחל שנה וברכותיה ' / הוכהה ' ארכיאולוגיה למסיבת ראש השנה תש " ד שה...
To the book