בצורת

השנה הראשונה היתה קשה ביותר . הגעתי לעסלוג ' אחרי שנת בצורה שירדו בה רק 75 מ " מ גשם , השתמשנו בשיטות מתוחכמות של החקלאות המודרנית באותם ימים , ששאבה את הידע משיטות שהיו נהוגות באירופה ובמיוחד בארה " ב , הקפדנו על דישון נדיב בדשנים כימיים , זרעים מבוררים וחריש עמוק כדי להחדיר את מי הגשמים ( dry , ( forming אך ללא הועיל . השתמשנו בחיטה ובשעורה עמידות במיוחד ליובש , שהגיעו בזמן לזריעה , אך לשווא ! בחורף , בראותנו את המשאיות שהגיעו אלינו מהצפון , כשהן רטובות ומכוסות ברזנטים נרטפי מים , היינו מביטים לשמים הבהירים של הנגב , ולא נותר לנו אלא לקנ * . באביב , כשהגיע זמן הקציר , היבול היה דל ועלה רק במעט על מה שנזרע . התמלאנו ספקות לגבי השנה הבאה והעתיד . האם לזרוע מחדעז ? האם לשכלל את העיבודי האם להשתמש בשיטות תיעול , שלפי הממצאים הארכיאולוגיים הצליחו בעזרתן לגדל בנגב לפני אלפי שנים , ענבים , זיתים , חיטה ושעורה ? שטף המים בוואדי בספטמבר , אשר לא חזר שנית באותו החורף . אף שציפינו לו , הוסיף לעורר תקוות . הורי כוחיבו התלהטו , הייתי בין האופטימיסטים שהאמינו כי בניית סכר על הוואדי עשויה לפתור את...  To the book