תפוחי אדמה ופוליטיקה

כשיוסוף , מגדל הירקות הוותיק של רביבים , ירד לנגב , התמניתי להחליפו והוענק לי התואר המאוד מכובד ; - מנהל גן הירק בראשון לציון . הגן השתרע על חלקת אדמה קטנה , שגבלה בחצר שלנו ושנשכרה מאחד האיכרים , בן למיי-סדי המושבה . מטרת הגן היתה כפולה : אספקת ירקות טריים לצריכה עצמית ולהכשרה , מעין טירונות לירקנים חסרי ניסיון כמוני , ואכן , במהרה נוכחתי לדעת שעדיין לא הייתי מיומן בגידול ירקות , במקרה אחד נהגתי בעגלה רתומה לזוג פרדות בכביש הראשי עד לגבעת ברנר כרי לאחסן שם זרעי תפוחי אדמה בקירור . בקרבת נס ציונה נפלו שני ארגזים מהעגלה לכביש - כי לא היו קשורים כראוי , סובבתי את זוג הפרדות וחזרתי אחורנית , אולם מישהו כבר הקדים אותי . כל בקשותי וצעקותי לא הועילו . שהרי בתקופת המלחמה תפוחי האדמה היו שווים זהב . הברנש העמיס את הארגזים על מכוניתו , ר ... ברח ! הרוגז וחת סכרל לא הרפו ממני ימים רבים , ולא היה מנוס מלהקטין את גודל שטח המזרע לתפוחי האדמה . הגרוע מכול בא לאחר מכן . למדתי מספר איטלקי שעד הזריעה יש להניח את תפוחי האדמה שנועדו לזריעה באור כדי למנוע מהנבטים שיתארכו וילבינו לפני כן , שמתי את כל הפקע...  To the book