|
|
למחרת בבוקר ירד גשם קל , שתינו תה בחדר האוכל הריק , שכן כל חברי הקיבוץ היו כבר בעבודה , התפלאנו מאור לנוכח מחזה לא מוכר : דרורים בארץ הקודש לא פחדו מאדם , התרוצצו בחופשיות בין השולחנות ועליהם וליקטו פירורי לחם , אחרי ארוחת הבוקר מלכיאל הוביל אותנו בדרכי הקיבוץ כדי להכירו . הרשמים הראשונים היו מאכזבים . בניגוד לציפיות , הדרכים לא היו סלולות . למרגלות הגבעה שקענו בבוץ , ובפסגתה היר אין ספרר אבנים שהקשו על ההליכה של בורגנים כמונו , על נעלינו המבריקות . הבתים נבנו בידי הסוכנות , כדי שהילדים לא יצטרכו לגרר באוהלים כהוריהס . היו אלה קוביות דר קומחיות בעלות מדרגות היצרניות , ללא כל צורה ארכיטקטונית , שאיבדו הרבה מארד מהסיר המקררי שלהן . ליד כל בית היר מספר לולים גדולים ובכל לול ילד מקסים , שזוף ונקי ( באיטליה יש ילדים נקיים ויש ילדים שזופים , אבל לא היה קל למצוא את הצירוף הזה ) . אריקה התקרבה אל אחד הלולים . פעוט בלונדי חייך אליה , רהיא לא התאפקה רהתכרפפה לנשקו . מתרך הבית הזדעקה המטפלת והסבירה שאמנם אלה ילדי הקיבוץ ברלה אך אין זה אומר שמותר לגעת בהם . תוך כדי סיור הבנו ששפר מעט גורלם של חלק ...
To the book |
|
|