הירידה אל החוף

הירידה אל החוף התארכה מארד , וחוסר הסבלנות שלנו על הסיפון הגיע לשיאו . אמנם היינו בעת מלחמה , אולם נראה שהביררוקרטיה כאן לא נפלה מזו שבאיטליה , על הסיפון , במשרד מאולתר , ליד שולחן מתנדנד נערך תשאול מפורט של הנוסעים . הגענו עם שחר . ועתה היום כבר נטה לערוב . האורות על הכרמל , מנורות הניאון בעיר התחתית , בנמל ובסביבתו , שהיה מלא אניות מלחמה , נדלקו בהדרגה . באותם ימים הייתי מאוד זריז , והקפיצה למטה לא היתה קשה עבורי . הלילה ירד במהירות , הירח נטה הצדה בצורה שונה מזר שבאיטליה , מבלי שאוכל להסביר זאת , אנשי הסירות הביאו אותנו אל החוף תוך שהם מקללים בערבית , כנראה , בגלל האיחור הרב בפריקה . כמעט עמדתי לנשק את האדמה , כפי שעשה עולה תימני בתצלום של קרן קימת , אך הסתפקתי בנקישה חזקה בנעלי על הרציף , כאומר לעצמי ; " הגענו עד הלום , וגם נישאר ! " לא ברור מדוע הייתי כה בטוח בכך . בבית המכס היה אולם ענק , ונשמע בו בליל של קולות וצעקות בכל השפות , גברת צעירה , פקידת הסוכנות , היתה מיואשת כשתפסה שהנערים בקבוצתנו דיברו רק איטלקית ( באותכו ימים השפה האנגלית לא היתה נפוצה באיטליה ) . כשהתברר לה שאני ד...  To the book