ימי ילדותי

נולדתי ב 1924 באותה המיטה , שבה נולדה אמי שלושים שנה קודם לכן , בקומה הראשונה בדירה גדולה ברחוב מרטלי , 6 שני צעדים מהדואומו ( vx . ( Duomo נחשב , על כן , לפלררנטיבי עד היום , אף שכל ילדותי עד עלייתי ארצה ב 939 ו עברה עלי ברומא . מחלון חדרי , שפנה לחצר פנימית , הציצה פסגת צריה פעמוני הכנסייה של גיוטו ( rrrK , ( Giotto הפעמונים המפורסמים בעולם . אני קרוי על שמר של דודי ג ' וליר פואה , שערך היכרות בין חורי . אבי העדיף שם עברי לפי נוהג משפחותינו ונטה לשם לצרו ( אליעזר ) כשם אביו , לבסוף הוחלט על השם גיוליו - לצרו - אנריקו , השם השלישי כדי לזכור גם את סבתי הפלורנטינית . דאגות רבות נגרמו להורי בגללי , בשל הקשיים בהנקה הוחלט לקרוא למינקת , ליתר דיוק לשתיים , כי הראשונה פוטרה כעבור כמה שבועות . היום , למזלנו , מוסד המיניקות עבר מן העולם , אך באותם ימים נשים צעירות הסתובבו בחוצות רומא והובילו עגלות ילדים בעקבות מטרוניותיהן ; הן היו חובשות כיסוי ראש מיוחד ולובשות רדידים וסינרים , המזכירים את הלבוש המסורתי ממחוזות ילדותן הנידחים . הן צעדו בגאווה , מפגינות אח בריאות בשרן , הוכחה ליכולתן להיני...  To the book