הקדמה

בקראי את ספרר של יואל דה מלאך עלו בעיני רוחי שני דימויים , האחד של יל "ר הצדיקים ' והשני ' מלח הארץ ' . באגדות היהודים מסופר כי בכל דור רדוד מתהלכים בינינו ל " ו צדיקים והם טובי האנשים החיים באוהו הדור , אך ל " ר אלה אינם מפורסמים ואינם מצטיי נים כלל בהוד ובהדר חיצוניים , לרוב הם מ ' פשוטי העם ' ורק מעשיהם הנפלאים וצדקתם המקרינה חושפים אותם , כזה היה יואל דה מלאך . הוא ביטא באישיותו את תכונת - והצנע לכת ' . תכונה זו ליוותה אותו בכל שלב ושלב בחייו . יואל עשה מאמץ גדול , בספרו את מהלך התפתחותו , מאז היותר ילד קטן באיטליה מולדתו , והוא ספוג ביפי תרבותה ובחן מורשת יהודית מבית הוריו , רעד להענקת ' פרס ישראל ' על תרומתו הגדולה לארצו - את כל אלה הוא עוטף במעטה של צניעות , כאילו הוא אומר לקורא : / v הרי כל אלה הם דברים פשוטים שכל אחד מבני דורי חורה רעשה ' / והמושג ' מלח הארץ - כל כך מתאים ליואל : חלוץ מנעוריו בלי מדכאות , מתנדב לכל תפקיד , החל מתנרעת נוער רעד הקמתר וטיפוחו של קיבוץ רביבים בלב המדבר , מגשים יואל כל צו וכל משימה שהוטלה עליו , בין בלחימה על נפש היישובים המותקפים בידי האויב הערב...  To the book