אמידת התשואה להשכלה

בין שההשכלה משמשת לבניית ההון האנושי של הפרט ובין שהיא משמשת אותו לאיתות על כישוריו , שכרו של הפרט אמור לעלות ככל שרמת השכלתו עולה . רמת ההשכלה האופטימלית , כפי שהוצג בפרק הקודם , היא זו שבה התשואה השולית על ההשקעה שווה לעלות השולית שלה . מחקרים רבים אמדו את התשואה להשכלה . המחקר פורץ הדרך בנושא הוא מחקרו של מינצר , שאמד את התשואה להשכלה בארצות הברית ומצא כי כל שנת לימודים מגדילה את הכנסתו השנתית של העובד ב % 10 . 75 בממוצע . האומדן הזה מתבסס על מודל תיאורטי המביא בחשבון את מחזור החיים של הפרט , את השקעתו בפיתוח ההון האנושי שלו גם לאחר שסיים את שנות הלימוד הפורמלי ונכנס לשוק העבודה ואת הפחת של ההשכלה . משוואת האומדן היא : כאשר Y הוא ההכנסה בתקופה S , t הוא מספר שנות הלימוד של העובד ו ex הוא ניסיונו בעבודה . במשוואה זו b הוא האומדן לתשואה להשכלה . כלכלנים אמדו את התשואה להשכלה פעמים רבות תוך שימוש בנתונים ממדינות שונות ומתקופות Mincer , 1974 1 2 מינצר הניח כי העלות היחידה של הלימודים היא אובדן ההכנסות . תחת הנחה זו , כאשר נגזור את לוג ההכנסות לפי שנות הלימוד נקבל : tYo זהו שיעור הגידו...  To the book