|
|
ההיבט החוקי והמנהלי החוק הירדני העניק לעיריות ולמועצות בתחומי הממלכה סמכויות בנושאים מוניציפליים בלבד , בכללם אספקת שירותים לתושבים , מים , חשמל , הקמת מוסדות ציבוריים והסמכות לחוקק חוקי עזר עירוניים . האיסור על קיום מפלגות ועל פעילות פוליטית בכלל בשטחי הגדה המערבית , ניקז בהכרח את המאוויים הפוליטיים של האוכלוסייה אל ראשי העיריות . בין אלו היו דמויות כריזמטיות בעלות איכות ויכולת להנהיג ציבור מקומי , אישים שראו את עצמם כנציגים פוליטיים של הציבור לכל דבר . במשך השנים התגלו ראשי עיריות שבפעילותם חרגו לעתים מנושאים הקשורים בסמכותם הקבועה בחוק . עד שנת 1967 התערב הממשל הירדני בפעילותם של אלה שחרגו מסמכותם , בדרך כלל על ידי פיטוריהם ומינוי אנשים במקומם , בעיקר כאלו שהיו נאמנים לדרך שהתווה הממשל הירדני . העיריות לא היו הגוף היחיד שהותר לו לקיים בחירות . עד שנת , 1967 מועד בו החל לפעול הממשל הישראלי בגדה המערבית , שלושה גופים בלבד עמדו לבחירות חופשיות : העיריות , המועצות הכפריות ולשכות המסחר . על פי החוק הירדני מס ' 29 משנת , 1955 הבחירות לעיריות וללשכות המסחר אמורות היו להתקיים אחת לארבע שנים...
To the book |
|
|