נהג אדלר לצאת מן הבעיה הקונקרטית של המטופלת בהווה אל הזיכרון שלה , ואז למתוח חוט תמטי המקשר בין הבעיה לבין אופן ההתמודדות אתה בזיכרון , כלומר - הגישה שלו הייתה אידיוגרפית : ... כשאדלר דן במטופל / ת , הוא התחיל בהצגת הבעיה , ואז בחן את הזיכרון המוקדם שלו / ה כדי למצוא קווים מנחים אשר יהיה בהם כדי להסביר את מצבו / ה הנוכחי כדרך ההתמודדות האופיינית שלו / ה עם החיים ; כך שהזיכרון המוקדם והמצב הנוכחי נתפסים כמכילים אותם נושאים אידיוסינקרטיים ... . אדגים את התהליך הזה באמצעות זיכרון שאדלר עצמו מציג . אדלר פותח את ניתוח הזיכרון בציון הבעיה של המטופלת : נערה בת 18 מתקוטטת ללא הרף עם הוריה . לנערה ציונים טובים מאוד בבית הספר התיכון , על כן הוריה רוצים שתמשיך ללמוד . היא מסרבת בשל החשש מכישלון . מתברר שהישגיה במבחני הבגרות לא היו במקום הראשון . עתה אדלר פונה לסיפור הזיכרון של המטופלת : כשהייתה בת ארבע ראתה כדור ענק בידי ילד אחר . היא עשתה כל מיני " קונצים" כילדה מפונקת כדי לזכות בכדור דומה . אביה נאלץ לפקוד את כל החנויות בעיר , אך לא מצא כדור כזה . הוא הביא לה כדור קטן יותר , אך הילדה פרצה בבכי ...
To the book