לשאלת הציינון: ניתוח נומותטי או אידיוגרפי?

ציינון ( scoring ) הוא גישה " אובייקטיבית " לניתוח , שבה המנתח משתמש בדגם הכולל : ( א ) ממדים לניתוח ; ( ב ) רשימות עם קטגוריות לבחירה בכל ממד . באמצעות הדגם בודק המציינן אם יש בזיכרון עדות לאפיונים הקבועים מראש בדגם . למשל , אם הממד הוא ' רגישות לאחר ' , יכולה להופיע אחריו רשימה של אפיונים , כגון : אמפתי , מושיט עזרה וכיוצ " ב . המנתח בודק אם הוא יכול לקשר פרט בזיכרון שלפניו לאחת או ליותר מן הקטגוריות שברשימה , ועל סמך הבדיקה בוחר את הקטגוריות המתאימות . הגישה המחקרית שבבסיס שיטה זו , המכונה ' נומותטית ' , חותרת להבנת הזיכרון על בסיס עיקרון מופשט או חוק מוכלל , המופיעים בדגם הציינון . הניתוח בגישה זו מתבצע באמצעות קישור פרט קונקרטי אחד בזיכרון אל ממד מופשט בדגם . הגישה הנומותטית מובחנת מן הגישה ה׳אידיוגרפית ' , החותרת להבין את המהות הייחודית של כל תופעה בפני עצמה באמצעות ניתוח פרטני ו ' אד - הוקי ' - ללא קשר לעקרונות או לחוקים מוכללים . מעצם ההגדרה תוכלו להבין , שגישה אידיוגרפית עולה בקנה אחד עם עקרון הייחודיות , המאפיין את התפיסה האדלריאנית של סגנון החיים , יותר מאשר הגישה הנומותטית ...  To the book