אנו כבר יודעים , כי הזיכרון והדמיון צורכים זה את סחורותיו של זה . עוד אנו יודעים , כי בתהליך זכירה ספונטני הזיכרון הסמנטי , המתעשר עוד ועוד במהלך חיינו , מתערב בזיכרון האוטוביוגרפי ונטמע בו - גם כאשר לידע המוצפן בו אין כלל ערך אמת . לתזכורת קצרה נקרא את תמצית הטיעון - כפי שברנשטיין ולופטוס מנסחים זאת : Martel , 2002 : 302 1 ( חיי פאי ) . Bruner , 2003 : 93 2 ( חוק , ספרות וחיים ) . Tulving , 1972 3 ( ארגון הזכירה ) . וראו נא בפרק : 5 מיטב הזיכרון - כזבו . בעיקרו של דבר , כל זיכרון הוא כוזב במידה מסוימת . זיכרון הוא במהותו תהליך של שחזור , אשר במהלכו אנו מטליאים את העבר כדי ליצור נרטיב קוהרנטי ההופך לאוטוביוגרפיה שלנו . בתהליך שחזור העבר אנו צובעים את חוויות חיינו ומעצבים אותן באמצעות מה שאנו יודעים על העולם ... מחקריה של אליזבת לופטוס ועמיתיה מצביעים על כך , שגם לאופן שבו אנו מעלים את הזיכרונות - למשל להטיה מודרכת של המראיין המזמין אותם - יש השפעה מכרעת על תוכנם , ומכאן - גם על חיי מי שמעלה אותם . ניקח לדוגמה אדם שנמסר לו מידע כוזב - בין באופן תמים ( כמו למשל באמצעות ה ' מיתולוגיה' המש...
To the book