אם נרצה ואם לאו , כשאנו אומרים , בעקבות אדלר , כי הזיכרון המוקדם הוא סיפור סובייקטיבי הבנוי מחומרים שנבחרו באופן סלקטיבי כדי לקדם מטרה - אמרנו בשפה פוסט - מודרנית : הזיכרון הוא נרטיב . אדלר השתמש במושגים ' סיפור' ו ' אוטוביוגרפיה ' , שכן המושג ' נרטיב ' , כפי שאנו משתמשים בו כיום , החל להתבסס , להתרחב ולהעמיק כמה עשורים לאחר מותו . אמנם בתקופת חייו של אדלר היה כבר מחקר בסוגיית התבנית הצורנית המשותפת לסיפורי עם , אבל רק כחמישים שנה לאחר מותו , בשנת , 1937 החלו החוקרים להתעמק בתפקודים הנפשיים , החברתיים , התרבותיים והפוליטיים של הנרטיב כמעצב אישיות , עצמיות וזהות . תפנית פרדיגמטית זו , המכונה " התפנית הנרטיבית " ( ״ The narrative turn ״ ) החלה להטביע את חותמה הברור על מגוון תחומי מחקר במדעי הרוח והחברה : בלשנות הטקסט , ספרות , תיאוריה וביקורת , היסטוריה , פוליטיקה , פסיכולוגיה קוגניטיבית , פסיכותרפיה , סוציולוגיה , אנתרופולוגיה ועוד . על האופי חוצה גבולות זה של תפיסת הנרטיב כותבת סוזן סטאנפורד - פרידמן כך : חקר הנרטיב בחיי היומיום , בשיח , ברפואה , בפוליטיקה , באמצעי התקשורת ההמוניים , ב...
To the book