שיכחון הילדות: "מה, זה באמת מה שאמרתי?"

חמקה לה ילדותי חמקה לה ילדותי ובמותה נטלה אגדותי ורק אותי הותירה . הפך ספור חיי לי לבדותה . לשוא אשוב עוד לבקש דמותה לשוא אפליג תרשישה ואופירה . זהב אמנותי הזך עטה עופרת חכמתי שהאפירה . דן פגיס בילדותם פנו אליי בניי לא פעם וביקשו , " אימא , ספרי לי מה היה כשהייתי קטן ! " אני מניחה שזוהי בקשה שכיחה למדי , ועוד לא שמעתי על הורים שפנו בדאגה למומחה כדי לברר מה לא בסדר בזיכרון של ילדם או של ילדתם , שהם צריכים לבקש מאתנו המבוגרים לספר להם על ילדותם המוקדמת . ואכן , טבעי לנו גם לחוש ביטחון מלא באמינות של זיכרונות ילדותנו שאותם אנו זוכרים בבהירות ; וגם לומר , " אני פשוט ... ממש לא זוכרת ! " ברוב המקרים האחרים . כיום אין מחלוקת על כך שרוב האירועים והמצבים שחווינו בילדותנו המוקדמת כלל לא נרשמו בזיכרון ארוך - הטווח שלנו , ועל כן אין לנו יכולת לזכור מה באמת קרה לנו ומה אכן חווינו בילדותנו המוקדמת . תופעה מעניינת זו מכונה שיכחון ילדות , ולעצם קיומה יש הסכמה גורפת - מעבר לזרמים ולתקופות . לשם מה חשוב להבין את תופעת שיכחון הילדות ? אציע תשובה מפורטת לכך בהמשך . עתה נסתפק בכך שכדי להבין את משמעותו של ...  To the book